My reason why. הסיבה שלי

אני לא מאמינה בגלגול נשמות.

אני כן מאמינה שהעבר שלנו, גם הרחוק והנשכח לכאורה, נצרב בנו. 

סבתא שלי קטה לימדה אותי את חמדת הכפיים. הסתכלתי עליה בוחנת חומרים, גזרות, מידות וחושבת איך ליצור מהם חלומות או סתם דברים שצריך.

אני זוכרת שכבר בחנוכה, כשקיבלנו חבילה חורפית של שוקולד ונעלי בית סרוגות, היינו צריכים להכריז למה נרצה להתחפש בפורים. אי אפשר היה לחרוג בתאריך ההודעה (כי ככה) ולא היה לי שום דבר בראש. ואז זרקתי: רקפת. אני רוצה להתחפש לרקפת. היא הסתכלה עלי בייאוש משועשע ואז נדלקו לה העיניים והייאוש התחלף לאתגר. ברור שהייתי הרקפת הכי מקורית בעולם.

אז חמדת הכפיים שלה נצרבה בי עמוק. רחוק משם בזמן יש גם משפחה של נגרים, אי שם בין שלזיה לגרמניה. ובכלל, תמיד היה מסביב משהו שמישהו קרוב בנה, ניגר, תפרה או סרגה.

וכל אלה – יחד עם חמדת מילים שלמדתי מאמא ופיינשמקריות שצמחה בי מאבא – נצרבו, התערבבו והפכו אותי למה שאני.

 וזו נגלברג שלי. 'הר-מסמרים' (בתרגום מאד חופשי) - כשמשפחות נקראו על שם מה שעסקו בו. 

אין לנו יותר נגלברג במשפחה כי מתישהו הוחלט לעברת אותה ל"הר" אחר וזו רק הייתה עוד סיבה לבחור בשם הזה, ולתת לו חיים חדשים.

וזו נגלברג שלי, ובתוך המרחב שהיא נותנת לי אני יוצרת את מה שאני כל כך אוהבת: אופנה.

יש שחושבות שאופנה היא עניין שטחי. חיצוני. קליפתי. חולף.
אני לא.
אני חושבת שאופנה היא עוד דרך לדבר. ולא רק כדי שאחרות ישמעו אלא גם מול עצמי.
קמה בבוקר וחושבת מה בא לי להגיד היום, איזו אני בא לי להיות.
אני באמת מתייגת ימים ואירועים לפי מה לבשתי בהם, ממש כמו שמתייגות ריחות וטעמים. 
כן נו, אופנה בשבילי היא כמו עוד חוש. מלשון משהו שאני חשה באמצעותו ואותו. 
וכמו שאני אוהבת שבגדים מדברים, ככה אני אוהבת תיקים מדברים.

היפה בתיקים הוא שהם גם מדברים עם הבגדים, אבל גם עומדים בזכות עצמם. תיק הוא חבר. הוא הולך איתך, שומר לך על מה שאת צריכה כשאת לא בבית, יושב לידך באוטו, מחבק לך את הגב, את הכסא.

לא אכפת לי שזה נשמע משוגעת קצת, כי אני באמת משוגעת עליהם, על התיקים שלי.
כל אחד ואחד מהם נוצר כדי להגיד משהו, רוצה להגיד משהו. משהו בפני עצמו.
לכן גם כל אחד מהם נראה אחר, אחר גם מחברו התאום. לכל אחד מהם יש משהו רק שלו. אולי הניט, או התפר, או הפרנזים. 
יש שמדברים קלאסיקה, יש אוונגרדיים, שחורים וכמובן יש את בעלי הפרנזים. 
כל אחד ואחד נשלח ממני לדרכו – כשהוא יודע את תפקידו: להיות חבר ולגרום למי שבוחרת בו להתאהב.

 זה הבלוג שלי ואלה התיקים שלי, באתר חדש לגמרי.

תיהני